טרקים באל צ’לטן ארגנטינה: המדריך המקיף לחובבי הטיולים

אל צ’לטן (El Chalten) היא עיירה קטנה וקסומה השוכנת בלב הפארק הלאומי לוס גלסיארס (Los Glaciares) בפטגוניה הארגנטינאית. המקום, שהוקם רק ב-1985, הפך במהירות למוקד עלייה לרגל עבור חובבי טרקים מכל העולם. למעשה, אל צ’לטן נחשבת כיום ל”בירת הטרקים של ארגנטינה”. הסיבה לכך פשוטה: מהעיירה הקטנה הזו יוצאים כמה מהמסלולים המרהיבים ביותר ביבשת, המובילים אל נופים עוצרי נשימה של הרים מחודדים, קרחונים כחלחלים, אגמים בצבעי טורקיז ויערות עבותים.

שמה של העיירה, “אל צ’לטן”, מגיע משפת הטהואלצ’ס, ילידי האזור, ומשמעותו “הר המעשן”. כינוי זה ניתן להר פיץ רוי (Fitz Roy), הניצב בגאון מעל העיירה בגובה של 3,405 מטרים, וקיבל את שמו בשל העננים שלעתים קרובות עוטפים את פסגתו, יוצרים אשליה של הר מעשן. היום, הר פיץ רוי הוא אחד הסמלים המזוהים ביותר עם פטגוניה וארגנטינה בכלל, ואף מופיע בלוגו של מותג הלבוש המפורסם פטגוניה.

במאמר זה נסקור בהרחבה את מגוון הטרקים המרהיבים שניתן לעשות מאל צ’לטן, החל ממסלולים קצרים של מספר שעות ועד למסלולים ארוכים הדורשים מספר ימים, לינה בשטח וציוד מתאים. נתייחס למורכבות המסלולים השונים, המלצות לעונות מתאימות, טיפים לתכנון הטיול וכל מה שצריך לדעת כדי להפיק את המרב מהביקור באחד מאתרי הטבע המרשימים ביותר בעולם.

אל צ’לטן – רקע כללי והכנות לפני הטרקים

לפני שנצלול לעולם הטרקים המופלאים שמציעה אל צ’לטן, חשוב להכיר את העיירה עצמה ולהתכונן כראוי. העיירה הקטנה אל צ’לטן נמצאת בפרובינציית סנטה קרוז, במרחק של כ-220 ק”מ צפונית לאל קלאפאטה (El Calafate). למרות גודלה הקטן, עם פחות מ-2,000 תושבי קבע, העיירה מציעה תשתית תיירותית טובה עם מגוון אפשרויות לינה, מסעדות ושירותים למטיילים.

הגעה לאל צ’לטן

הדרך הנפוצה ביותר להגיע לאל צ’לטן היא דרך העיר אל קלאפאטה, אליה מגיעות טיסות סדירות מבואנוס איירס. מאל קלאפאטה ניתן לנסוע באוטובוס לאל צ’לטן – נסיעה הנמשכת כשלוש שעות. חברות האוטובוסים המרכזיות המפעילות קווים בין הערים הן CalTur ו-Chaltén Travel, כאשר בעונת התיירות (אוקטובר-אפריל) יש מספר נסיעות יומיות. חשוב לציין שבחורף מספר האוטובוסים מצטמצם משמעותית.

עם ההגעה לאל צ’לטן, כל האוטובוסים עוצרים תחילה במרכז המבקרים של הפארק הלאומי (Centro de Visitantes), שם מתקיימת הדרכה קצרה על הפארק, המסלולים השונים וכללי ההתנהגות בשטח. זוהי גם הזדמנות טובה לקבל מפות מעודכנות ומידע מהריינג’רים על מצב השבילים ותחזית מזג האוויר.

עונות מומלצות לטרקים

התקופה האידיאלית לטיולים באזור אל צ’לטן היא בין אוקטובר לאפריל, כלומר האביב והקיץ הדרום אמריקאי. בחודשים אלה הטמפרטורות נעימות יותר והימים ארוכים, מה שמאפשר יותר שעות אור ליהנות מהטרקים. שיא העונה הוא בחודשים דצמבר-פברואר, אז המזג אוויר יציב יחסית, אם כי תמיד יש להיות מוכנים לתנאי מזג אוויר משתנים בפטגוניה.

עם זאת, גם בשיא הקיץ מזג האוויר בפטגוניה יכול להיות הפכפך, עם רוחות חזקות, גשמים פתאומיים ואפילו שלג בגבהים. כפי שאומרים המקומיים: “בפטגוניה אפשר לחוות ארבע עונות ביום אחד”. לכן, גם בתקופת הקיץ יש להצטייד בביגוד מתאים ולהתכונן לכל תרחיש מזג אוויר. בחורף (מאי-ספטמבר) רבים מהמסלולים מכוסים בשלג, והטמפרטורות יכולות לרדת עד מתחת לאפס, מה שהופך את הטרקים למאתגרים במיוחד ולעתים אף מסוכנים.

ציוד חיוני לטרקים

ההכנה הנכונה היא המפתח ליהנות מהטרקים באל צ’לטן. להלן רשימת ציוד בסיסית שחשוב להביא איתכם:

• נעליים: נעלי הליכה יציבות ומריחות מים, עדיף עם תמיכה לקרסול. זה הציוד החשוב ביותר, שכן חלק מהשבילים משלבים אבנים חלקלקות ומשטחים לא יציבים.
• ביגוד: שיטת השכבות היא המפתח להתמודדות עם מזג האוויר המשתנה – חולצה תרמית, פליז, מעיל רוח אטום למים, כובע, כפפות וצעיף חם. גם בקיץ הטמפרטורות יכולות לרדת משמעותית בפסגות.
• תרמיל גב: תרמיל יום נוח לטרקים יומיים, או תרמיל גדול יותר אם מתכננים לינת שטח.
• מים וזון: יש לקחת לפחות 2 ליטר מים לאדם ליום טיול וכן אוכל אנרגטי. באל צ’לטן המים מהברז נחשבים לאיכותיים, וניתן למלא בקבוקים לפני היציאה למסלול.
• הגנה מהשמש: קרם הגנה, כובע, משקפי שמש. השמש בפטגוניה חזקה במיוחד, בעיקר בשל השכבה הדקה של האוזון מעל האזור.
• ציוד נוסף: מקלות הליכה (מומלצים מאוד לחלקים התלולים), מפת שבילים, פנס ראש, ערכת עזרה ראשונה בסיסית, צעיפון רב-שימושי (באף).

מרבית חנויות הציוד בישראל מוכרות את כל הציוד הדרוש, אך גם באל צ’לטן עצמה יש מספר חנויות שמשכירות ומוכרות ציוד טרקים. כמובן שהמחירים גבוהים יותר מאשר בארץ, והמבחר מוגבל, כך שמומלץ להצטייד מראש.

“הגענו לאל צ’לטן בתחילת נובמבר, לא מוכנים מספיק, וחווינו רוחות חזקות וגשם שוטף,” מספרת איילה, מטיילת ישראלית ותיקה. “למזלנו, הצלחנו להשיג ציוד אטום למים באחת החנויות המקומיות, אבל זה היה יקר בהרבה ממה שהיינו משלמים בארץ. ממליצה בחום להגיע מוכנים לכל תרחיש.”

טרק הפיץ רוי (Cerro Fitz Roy) – המסלול האיקוני

אם בוחרים לעשות טרק אחד בלבד באל צ’לטן, רבים יסכימו שטרק הפיץ רוי הוא הבחירה הנכונה. זה המסלול המפורסם והמתויר ביותר באזור, ובצדק – הוא מוביל אל אחד הנופים הדרמטיים ביותר בפטגוניה, עם תצפית מרהיבה על ההר האייקוני פיץ רוי וסביבתו המושלגת. הטרק מגיע לשיאו בלגונה דה לוס טרס (Laguna de Los Tres), אגם טורקיז המשקף את הפסגות המחודדות במימיו.

מידע כללי על המסלול

המסלול המלא לפיץ רוי אורך כ-24 ק”מ הלוך ושוב, עם הפרשי גובה של כ-750 מטרים. בהליכה סבירה, כולל הפסקות, הוא לוקח בין 8-10 שעות. ניתן לבצעו כטרק יום ארוך, או לפצל אותו ליומיים עם לינת שטח. נקודת ההתחלה של המסלול נמצאת בקצה הצפוני של העיירה, ליד שלט המסמן את הכניסה לשביל הפיץ רוי. באופן חלופי, ניתן להתחיל את הטרק מהשכונה הצפונית של העיר, מאזור ששמו הוסטריה אל פילאר (Hosteria El Pilar), ולהגיע בנסיעה של כ-15 דקות במונית.

יש לציין שמסלול הטרק מסומן היטב, עם שלטים לאורך הדרך, ולכן קל יחסית להתמצא בו, אפילו למטיילים חסרי ניסיון בטרקים. עם זאת, חלקו האחרון של המסלול, העלייה ללגונה דה לוס טרס, הוא תלול במיוחד ודורש כושר פיזי טוב.

מסלול היום המלא

למי שבוחר לעשות את הטרק ביום אחד, הנה תיאור מפורט של המסלול:

1. התחלה מאל צ’לטן (06:00-07:00): מומלץ לצאת מוקדם בבוקר כדי לנצל את היום במלואו. השביל מתחיל בעלייה מתונה דרך יער נוטופאגוס (Nothofagus), המכיל עצי לנגה (Lenga) ונירה (Ñire) אופייניים לפטגוניה.
2. מיראדור פיץ רוי (כשעה וחצי מהתחלה): לאחר הליכה של כ-4.5 ק”מ מגיעים לנקודת תצפית ראשונה, ממנה ניתן לראות את רכס הפיץ רוי ממרחק. זו הזדמנות מצוינת לתמונות, במיוחד אם השמיים בהירים.
3. מחנה פוינסנוט (Poincenot) (כ-3 שעות מההתחלה): אחרי הליכה של כ-8 ק”מ מגיעים למחנה זה, שהוא אחד מהקמפינגים הפופולריים ביותר לאלו שבוחרים ללון בשטח. כאן יש שירותים בסיסיים ומקור מים זורמים שניתן למלא בו בקבוקים.
4. העלייה ללגונה דה לוס טרס (כשעה וחצי ממחנה פוינסנוט): זהו החלק המאתגר ביותר של המסלול – עלייה תלולה של כקילומטר אחד, עם הפרשי גובה של כ-400 מטר. השביל מסולע וצר בחלקו, ודורש זהירות, במיוחד במזג אוויר רטוב.
5. לגונה דה לוס טרס (Laguna de los Tres): גולת הכותרת של המסלול. אגם טורקיז מוקף בקרחונים, כשברקע מתנשא הר הפיץ רוי במלוא הדרו. זה המקום להישאר, לנוח, לאכול ארוחת צהריים ולהיטען מהנוף המדהים.
6. הירידה חזרה: אחרי מנוחה באגם, מתחילה הירידה חזרה. אפשר לרדת באותה דרך שעלינו, או לבחור במסלול מעגלי שעובר דרך לגונה סוויה (Laguna Sucia) – אגם נוסף בצבע טורקיז כהה יותר, עם נוף מרהיב למפלי קרחונים.
7. חזרה לאל צ’לטן: הירידה מלגונה דה לוס טרס למחנה פוינסנוט אורכת כשעה, ומשם חזרה לעיירה עוד כ-3 שעות. בסך הכל, עם כל העצירות והמנוחות, צפו ליום של כ-10 שעות הליכה.

“כשהגענו ללגונה דה לוס טרס, השמיים היו מעוננים לגמרי,” מספר אייל, מטייל ישראלי. “התאכזבנו קצת, אבל החלטנו להישאר ולאכול. פתאום, כאילו במתנה, העננים נפתחו לחצי שעה וזכינו לראות את הפיץ רוי במלוא תפארתו. זה היה רגע קסום שלא אשכח לעולם. הטיפ שלי? תהיו סבלניים ואל תתייאשו ממזג אוויר מעונן.”

אפשרות לטרק יומיים עם לינה

למי שמעדיף קצב איטי יותר ורוצה לחוות את הזריחה המרהיבה על הפיץ רוי, מומלצת האפשרות לפצל את הטרק ליומיים עם לינת שטח. היתרון הגדול בגישה זו הוא האפשרות להגיע ללגונה דה לוס טרס לזריחה – חוויה מיוחדת במינה שבה הקרניים הראשונות של השמש צובעות את הפיץ רוי בצבע ורוד-כתמתם, תופעה המכונה “אלפנגלו” (Alpenglow).

במקרה זה, היום הראשון יוקדש להליכה נינוחה מאל צ’לטן עד למחנה פוינסנוט או מחנה ריו בלנקו (Rio Blanco), שם ניתן להקים אוהל (יש להביא את כל ציוד הקמפינג, כולל אוהל וציוד בישול). למחרת, השכמה מוקדמת (כשעה לפני הזריחה) ועלייה ללגונה לצפייה בזריחה. אחרי הזריחה, חזרה למחנה, פירוק האוהל וירידה חזרה לאל צ’לטן.

חשוב לציין כי הלינה בקמפינגים אלו היא ללא תשלום, אך יש להירשם מראש במשרדי הפארק. הקמפינג כולל שירותים בסיסיים בלבד (שירותים יבשים ומקור מים), ללא מקלחות או חשמל.

טיפים למסלול הפיץ רוי

• מזג אוויר: בדקו את תחזית מזג האוויר לפני היציאה. בימים מעוננים לחלוטין, ייתכן שלא תראו את הפיץ רוי כלל.
• זמן יציאה: צאו מוקדם! בקיץ השמש זורחת מוקדם (סביב 5:00-6:00) ושוקעת מאוחר (סביב 21:00-22:00), מה שמאפשר יום ארוך של טיול.
• מים: ניתן למלא מים לאורך המסלול בנחל באזור מחנה פוינסנוט. המים נקיים וניתנים לשתייה, אך רבים בוחרים להוסיף טבליות טיהור ליתר ביטחון.
• בגדים: גם ביום קיץ נעים, יכול להיות קר מאוד באזור הלגונה. קחו איתכם שכבות חמות.
• תאורה: אם יוצאים מוקדם מאוד או חוזרים מאוחר, חשוב להצטייד בפנס ראש.

טרק לגונה טורה (Laguna Torre) – נופי קרחונים מרהיבים

טרק לגונה טורה נחשב למסלול השני בפופולריותו באל צ’לטן, והוא מציע נופים מרהיבים שונים מאלו של הפיץ רוי. המסלול מוביל ללגונה טורה, אגם הנמצא למרגלות הר מחודד הנקרא סרו טורה (Cerro Torre), גוש סלעי דרמטי המתנשא לגובה של 3,128 מטרים. ייחודו של האזור הוא בקרחונים המקיפים את ההר, היוצרים נוף אלפיני מושלם.

מידע כללי על המסלול

המסלול המלא לאגם טורה הוא באורך של כ-18 ק”מ הלוך ושוב, עם הפרשי גובה מתונים יחסית של כ-250 מטר. הוא נחשב לקל יותר מטרק הפיץ רוי, אך עדיין דורש יום שלם, כאשר משך ההליכה הכולל הוא בין 6-8 שעות, כולל הפסקות. נקודת ההתחלה נמצאת בקצה המערבי של העיירה, ומסומנת היטב בשלטים.

המסלול פופולרי במיוחד לצפייה בזריחה על סרו טורה, כאשר קרני השמש הראשונות צובעות את מגדלי הגרניט באור זהוב-ורוד.

תיאור מפורט של המסלול

1. תחילת המסלול: השביל מתחיל מהכניסה המערבית של אל צ’לטן, ומטפס תחילה במתינות לאורך גדת נהר פיץ רוי (Rio Fitz Roy).
2. מיראדור סרו טורה (כשעה מההתחלה): לאחר כ-3 ק”מ מגיעים לנקודת תצפית מרשימה, ממנה ניתן לראות לראשונה את מגדלי סרו טורה. זו נקודת עצירה מצוינת לתמונות.
3. המשך דרך עמק נהר פיץ רוי: המסלול ממשיך בתוך יער, עם עליות וירידות מתונות. בהדרגה היער מתדלדל והנוף נפתח לעמק רחב.
4. מחנה ד’אגוסטיני (D’Agostini) (כ-3 שעות מההתחלה): אחרי כ-8 ק”מ מגיעים למחנה זה, הנמצא במרחק כ-1 ק”מ מהלגונה. כאן יש אפשרות ללינת שטח למעוניינים.
5. לגונה טורה: אחרי הליכה קצרה נוספת מהמחנה מגיעים לאגם עצמו, הנמצא למרגלות מגדלי הגרניט של סרו טורה. לעתים האגם מכוסה בקרחונים קטנים (איסברגים) שהתנתקו מהקרחון הגרנדה (Grande Glacier) הצמוד אליו.
6. אופציה נוספת – מיראדור מאסטרו: למי שרוצה תצפית אחרת על הלגונה והקרחון, ניתן לטפס לנקודת תצפית נוספת הנקראת מיראדור מאסטרו (Mirador Maestri). העלייה אליה לוקחת כחצי שעה נוספת והיא מעט מאתגרת.
7. חזרה לאל צ’לטן: הירידה חזרה היא באותו שביל. בלי הרבה הפסקות, היא אורכת כ-3 שעות.

“לגונה טורה הפתיעה אותי לטובה,” מספרת נועה, מטיילת ישראלית. “הלכתי לפיץ רוי יום קודם וחששתי שזה יהיה ‘עוד מאותו דבר’, אבל הנופים שונים לגמרי. הרגשתי כאילו אני מטיילת ביקום אחר, עם הקרחונים הצפים באגם והמגדלים המחודדים שמאחור. ממליצה בחום לא לוותר על הטרק הזה!”

טיפים למסלול לגונה טורה

• מזג אוויר: סרו טורה מתכסה בעננים עוד יותר מהפיץ רוי, ויש ימים שלא רואים אותו כלל. התעדכנו במרכז המבקרים לגבי התחזית.
• רוחות: האזור חשוף במיוחד לרוחות חזקות, בעיקר בקרבת האגם. הצטיידו במעיל רוח טוב.
• זמנים: אם יוצאים לצפות בזריחה, צריך לצאת בשעות הקטנות של הלילה (2:00-3:00 בקיץ). קחו בחשבון את משך ההליכה והצטיידו בפנסים.
• קרחונים צפים: מיטב החוויה בלגונה טורה היא לראות קרחונים צפים באגם. אלה נראים בעיקר בתחילת הקיץ (נובמבר-דצמבר) או בסופו (מרץ-אפריל).

טרק ה-Huemul – מסע אתגרי למתקדמים

לחובבי הטרקים המנוסים והמחפשים חוויה מאתגרת יותר, טרק Huemul נחשב לאחד המסלולים האדירים והייחודיים ביותר בפטגוניה. מכונה גם “טרק פס הרוחות” (Paso del Viento), זהו מסלול מעגלי באורך של כ-70 ק”מ שאורך 4-5 ימים ומציע נופים מדהימים של שדות קרחונים, הרים מושלגים, יערות עבותים, ונהרות טורקיז. הייחוד של הטרק הוא בתצפית המרהיבה על שדה הקרחונים הדרומי של פטגוניה (Hielo Continental Sur) – אחד משדות הקרח הגדולים בעולם אחרי אנטארקטיקה וגרינלנד.

הכנות מיוחדות והרשמה

בשונה ממסלולים אחרים, טרק Huemul דורש הכנות מיוחדות וציוד ספציפי. לפני היציאה למסלול חובה להירשם במרכז המבקרים של הפארק הלאומי ולהשתתף בתדריך מיוחד. במהלך הרישום יבדקו שברשותכם:

• ציוד רגיל לטרק ארוך: אוהל, שק שינה, תנור בישול וכו’.
• ציוד מיוחד: רתמת טיפוס, קרבינות, חבל וציוד אבטחה נוסף – נדרשים לשני מעברי זיפליין מעל נהרות.
• מפה וכישורי ניווט: חלקים מהשביל אינם מסומנים היטב, וההתמצאות דורשת ניסיון קודם.
• אישור מדריך: בחודשים מסוימים או בתנאי מזג אוויר מסוימים, הפארק עשוי לדרוש מדריך מוסמך.

יש לציין שציוד הטיפוס ניתן להשכיר בחנויות מקומיות באל צ’לטן, אולם מומלץ להזמין מראש בעונה התיירותית.

תיאור המסלול ליום

למרות שכל אחד יכול לבחור את הקצב שלו, המסלול המקובל לטרק הוא:

יום 1: אל צ’לטן – לגונה טורו (Laguna Toro) (כ-16 ק”מ)

המסלול מתחיל בכניסה לשביל לגונה טורה, אך לאחר כ-5 ק”מ פונה דרומה, לכיוון עמק נהר טורו. הדרך עוברת ביער עבות, עם עליה הדרגתית. לקראת סוף היום מגיעים ללגונה טורו, אגם יפהפה שנוצר ממי קרחונים, ושם מקימים את המחנה הראשון. ביום זה כבר מתמודדים עם מעבור נהר ראשון, לפעמים בעזרת חבל ביטחון.

יום 2: לגונה טורו – מחנה פס הרוחות (Paso del Viento) (כ-12 ק”מ)

זהו היום המאתגר ביותר של הטרק. מתחילים בעלייה תלולה מלגונה טורו עד למעבר ההרים פס הרוחות (בגובה של כ-1,550 מטר). העלייה דורשת כ-4-5 שעות של טיפוס, ובשלב מסוים חייבים להשתמש בזיפליין לחצות את נהר טורו. אחרי המעבר, מגיעה הגולה – התצפית המדהימה על שדה הקרחונים, נוף שנדמה כאילו נלקח מסרט פנטזיה. המחנה השני מוקם סמוך למעבר, באזור מעט מוגן מהרוחות העזות.

יום 3: פס הרוחות – לגונה ויאדמה (Laguna Viedma) (כ-18 ק”מ)

ביום זה הולכים לאורך שפת שדה הקרחונים, עם נופים עוצרי נשימה לכל אורך הדרך. לקראת הצהריים מגיעים למעבר Paso Huemul, ממנו מתחילה ירידה ארוכה לכיוון לגונה ויאדמה, אגם הנמצא בנקודת ההתמזגות של הקרחון ויאדמה עם האגם. מקימים את המחנה השלישי על גדות האגם.

יום 4: לגונה ויאדמה – אל צ’לטן (כ-15 ק”מ)

היום האחרון כולל הליכה לאורך נהר ויאדמה, עם מעבור נהר אחרון בזיפליין. משם השביל ממשיך דרך יער ולבסוף מגיע לכביש המוביל חזרה לאל צ’לטן. סיום הטרק הוא בתחנת הריינג’רים הדרומית של הפארק, ממנה יש הליכה של עוד כ-3 ק”מ חזרה לעיירה.

“טרק Huemul שינה את חיי,” מעיד עומר, שהשלים את המסלול לפני שנתיים. “אלה היו 4 ימים של פטגוניה בצורתה הכי פראית וטהורה. התמודדנו עם תנאי מזג אוויר קשים, חציות נהרות מאתגרות, ובתמורה זכינו לנופים שרק יחידי סגולה זוכים לראות. זה לא מסלול למתחילים או לחסרי ניסיון, אבל למי שמוכן ומוכשר, זו חוויה שאין שנייה לה.”

אזהרות והמלצות

• קושי: זהו מסלול קשה ואתגרי, שאינו מומלץ למטיילים ללא ניסיון בטרקים ארוכים וקמפינג.
• מזג אוויר: תנאי מזג האוויר יכולים להשתנות בפתאומיות, ויש להיות מוכנים לקור, גשם ורוחות חזקות.
• עונה מומלצת: החודשים דצמבר-מרץ הם האידיאליים למסלול זה, אך גם אז יש להתכונן היטב.
• התארגנות מראש: ארגנו את כל הציוד והתדרוכים מראש, כולל אישורים ורישומים בפארק.

טרקים קצרים יותר באזור אל צ’לטן

לא כולם מעוניינים או יכולים להקדיש יום שלם או יותר לטרקים ארוכים. למרבה המזל, אזור אל צ’לטן מגוון גם במסלולים קצרים יותר, המספקים חוויות נפלאות בזמן קצר יחסית. הנה כמה מהמסלולים המומלצים:

מיראדור דה לוס קונדורס (Mirador de los Condores)

זהו אחד המסלולים הקלים והמתגמלים ביותר, המתאים גם למשפחות עם ילדים ולאלו שאינם בכושר מיטבי. מדובר בטיפוס קל של כקילומטר אחד (כ-30-45 דקות), שמתחיל ממש ליד מרכז המבקרים בכניסה לעיירה. השביל מוביל לנקודת תצפית מרהיבה המשקיפה על העיירה, עמק נהר דה לאס ויאלטס ורכס הרים מרשים. זהו מקום נהדר לצפות בשקיעה, ואולי אף לראות קונדורים מרחפים מעל – מכאן שם המיראדור.

טיפ מקומי: בימים בהירים, ניתן לראות מנקודה זו גם את הפיץ רוי בצדו המזרחי של העמק. זוהי נקודה מצוינת לצילומים פנורמיים.

מיראדור דה לס אגילס (Mirador de las Aguilas)

מסלול זה הוא למעשה המשך של מיראדור דה לוס קונדורס, עם עוד כקילומטר נוסף של הליכה (סה”כ כשעה מהתחלה). התצפית מכאן מציעה פנורמה רחבה עוד יותר, עם מבט אל האגם ויאדמה (Lago Viedma) ונופי מדבר פטגוניה. השביל נוח להליכה, אך יש בו מספר עליות ומדרגות.

צ’ורילו דל סאלטו (Chorillo del Salto)

מפלי צ’ורילו דל סאלטו הם יעד פופולרי, הנמצא במרחק הליכה של כ-3 ק”מ מאל צ’לטן (כשעה הליכה כל כיוון). המסלול קל ונוח, ומתאים לכל הגילאים. המפל עצמו, בגובה של כ-20 מטר, מרשים במיוחד אחרי גשמים או בתקופת המסת השלגים. זהו מקום נעים לפיקניק ולמנוחה, ובקיץ אפשר אפילו לטבול (למרות שהמים קרים מאוד!).

“חיפשנו משהו קל לעשות ביום האחרון שלנו באל צ’לטן, אחרי יומיים אינטנסיביים של טרקים,” מספרת הילה. “מפלי צ’ורילו היו בדיוק מה שחיפשנו – מסלול פשוט, מקום יפהפה ואווירה רגועה. שכחנו להביא בגד ים, אבל ראינו כמה אמיצים שטובלים במים הקרים. בתור מסלול קצר וקל, זה בהחלט מומלץ!”

אל פייד’ראס בלנקס (Piedras Blancas)

מסלול בינוני הלוקח מהעיירה אל צ’לטן עד לנקודת תצפית על קרחון פייד’ראס בלנקס. המסלול באורך של כ-10 ק”מ הלוך ושוב (3-4 שעות סה”כ), ולמרות שהוא פחות מוכר מהטרקים המרכזיים, הוא מספק חוויה יפהפייה עם פחות מטיילים. התצפית על הקרחון מרשימה, והדרך עצמה עוברת ביער יפה ולאורך זרם מים.

לינה וקמפינג בשטח

אחת החוויות המיוחדות ביותר בטרקים של אל צ’לטן היא האפשרות ללון בקמפינגים בשטח, ממש בלב הטבע הפטגוני. אפשרות זו מומלצת במיוחד למי שרוצה לחוות את הזריחה על ההרים, או למי שמעדיף לפצל את הטרקים הארוכים יותר לימים נוחים יותר.

קמפינגים בשבילי הטרקים

בשבילי הטרקים המרכזיים של אל צ’לטן יש מספר קמפינגים רשמיים. כל הקמפינגים הם ללא תשלום, פרט לזה שבאגם Capri, אך דורשים רישום מוקדם במשרדי הפארק. הנה הקמפינגים העיקריים:

בטרק פיץ רוי:

• קמפינג פוינסנוט (Poincenot): הפופולרי ביותר, נמצא כשעה הליכה מלגונה דה לוס טרס. מוקף בעצים המספקים הגנה מסוימת מהרוח, ובעל גישה למקור מים זורמים ושירותים בסיסיים.
• קמפינג ריו בלנקו (Rio Blanco): קרוב יותר ללגונה, המיועד לטיפוס הרים מקצועיים בלבד (דרושים אישורים מיוחדים).
• קמפינג לגונה קאפרי (Laguna Capri): היחיד בתשלום, עם שירותים טובים יותר. נמצא כ-2 שעות הליכה מהעיירה, ומספק נוף יפה לאגם קאפרי.

בטרק לגונה טורה:

• קמפינג ד’אגוסטיני (D’Agostini): כקילומטר לפני הלגונה, מוקף עצים ומספק הגנה טובה מהרוחות.
• קמפינג דה טוקי (De Thoeki): קמפינג נוסף, קטן יותר, הנמצא קצת לפני ד’אגוסטיני.

ציוד נדרש לקמפינג:

• אוהל: רצוי עם עמידות טובה לרוח ומים.
• שק שינה: גם בקיץ, הטמפרטורות בלילה יכולות לרדת ל-0 מעלות ומטה. נדרש שק שינה מתאים לטמפרטורות נמוכות.
• מזרן שטח: חובה למניעת איבוד חום לאדמה.
• ציוד בישול: תנור קמפינג, סירים, כלי אוכל וכדומה.
• מים ומזון: הביאו את כל המזון הנדרש. מילוי מים אפשרי ברוב הקמפינגים.
• פנס ראש: חיוני, במיוחד אם מתכוונים לצאת בשעות החשכה לתפוס זריחה.

“הלילה שלנו בקמפינג פוינסנוט היה אחד מהלילות הבלתי נשכחים של הטיול,” מספר אלון. “ישנו באוהל, עם טמפרטורה של מינוס 2, אבל עם ציוד טוב לא היינו קרים. קמנו בחמש בבוקר והגענו ללגונה לזריחה, והמחזה היה מדהים. למרות הקושי, הייתי חוזר על זה שוב בלי להסס.”

אופציות לינה בעיירה

למי שאינו מעוניין בלינת שטח, אל צ’לטן מציעה מגוון אפשרויות לינה בעיירה עצמה, מאכסניות נוער פשוטות ועד למלונות בוטיק יוקרתיים:

• אכסניות (Hostels): אופציה זולה ופופולרית בקרב מטיילים. אכסניות מומלצות כוללות את Rancho Grande, Hostel del Lago ו-Albergue Patagonia.
• הוסטלים ובתי אירוח: אפשרויות ביניים, כמו Lo de Trivi, Hosteria Senderos או Pudu Lodge, המציעות חדרים פרטיים במחירים סבירים.
• מלונות: לחוויה יוקרתית יותר, מלונות כמו Destino Sur, Chalten Suites או Los Cerros Boutique מציעים שירות מעולה ונופים מרהיבים.

חשוב לציין כי בעונת התיירות (אוקטובר-מרץ) מקומות הלינה בעיירה מתמלאים במהירות, ומומלץ מאוד להזמין מראש. בנוסף, רבים מהמקומות אינם מקבלים כרטיסי אשראי, ויש להצטייד במזומן (דולרים או פזוס ארגנטינאים).

טיפים נוספים למטייל באל צ’לטן

כדי שהביקור באל צ’לטן והטרקים באזור יהיו מהנים ובטוחים, הנה מספר טיפים נוספים:

מזג אוויר ותכנון

מזג האוויר בפטגוניה ידוע בהפכפכותו. אפילו ביום קיץ נעים יכולות להיות רוחות חזקות, גשמים פתאומיים ושינויי טמפרטורה דרסטיים. הנה כמה טיפים:

• גמישות: אם אפשר, תכננו מספר ימים באל צ’לטן כדי שתוכלו להיות גמישים עם הטרקים בהתאם למזג האוויר.
• חדשות מזג אוויר: בדקו את תחזית מזג האוויר במשרדי הפארק או באפליקציות ייעודיות לפטגוניה.
• שכבות לבוש: לבשו בשיטת השכבות, כדי שתוכלו להסיר או להוסיף בהתאם לשינויי הטמפרטורה.
• הגנה מהשמש: למרות הטמפרטורה, השמש בפטגוניה חזקה מאוד בגלל החור באוזון. השתמשו בקרם הגנה, כובע ומשקפי שמש.

אוכל ואספקה

אל צ’לטן היא עיירה קטנה עם אפשרויות מוגבלות לקניות:

• קניות מראש: רצוי להצטייד באוכל ובציוד באל קלאפאטה, שם המחירים זולים יותר והמבחר גדול יותר.
• מסעדות: יש מספר מסעדות טובות בעיירה, אך מחיריהן גבוהים יחסית. מסעדות מומלצות כוללות את La Cerveceria, המתמחה בבירות מקומיות ובמאכלי בשר, ו-Mathilda, המציעה אוכל צמחוני משובח.
• אוכל לטרקים: הכינו סנדוויצ’ים, חטיפי אנרגיה, פירות יבשים ואגוזים לטרקים. מים ניתן למלא מהברז בעיירה.

כסף ותקשורת

• כסף מזומן: רוב המקומות באל צ’לטן אינם מקבלים כרטיסי אשראי, ומכונות ATM מוגבלות ולעתים מתרוקנות. הביאו מספיק מזומן.
• אינטרנט: חיבור האינטרנט באל צ’לטן איטי ולא יציב. רוב בתי הקפה והמסעדות מציעים WiFi, אך אל תצפו לקצב מהיר.
• סלולר: הקליטה הסלולרית באזור מוגבלת. בטרקים עצמם, אל תצפו לקליטה בכלל.

שמירה על הסביבה

פארק Los Glaciares הוא אחד מאתרי הטבע הייחודיים והשמורים בעולם. חשוב לשמור עליו:

• אפס השפעה: קחו הכל אתכם חזרה, כולל אשפה, קליפות פירות וניירות טואלט.
• מדורות: הדלקת מדורות אסורה לחלוטין בכל אזור הפארק.
• מים: אל תשתמשו בסבונים או חומרי ניקוי באגמים או בנחלים.
• צמחייה וחיות בר: אל תקטפו את הצמחייה ואל תאכילו את חיות הבר.

“הדבר שהכי הרשים אותי באל צ’לטן, מלבד הנופים המדהימים, היה כמה נקי ושמור האזור,” מספרת רוני. “לאורך כל הטרקים לא ראינו אפילו פיסת זבל אחת. זו אחריות של כל מטייל לשמור על המקום כך, למען הדורות הבאים.”

מתי כדאי לבקר באל צ’לטן?

בחירת העיתוי הנכון לביקור באל צ’לטן היא קריטית להצלחת הטיול. כל עונה מציעה חוויה שונה:

עונת השיא (דצמבר-פברואר)

זהו הקיץ הדרום אמריקאי, והזמן העמוס ביותר באל צ’לטן. היתרונות הם טמפרטורות נוחות יחסית (10-20 מעלות בממוצע ביום) וימים ארוכים שמאפשרים טרקים ארוכים. החסרונות הם מחירים גבוהים, צורך בהזמנות מראש ועומס על השבילים והקמפינגים. אמנם גם בקיץ יש ימים גשומים וסוערים, אך הסיכויים למזג אוויר טוב גבוהים יותר.

כתף העונה (אוקטובר-נובמבר, מרץ-אפריל)

תקופות אלו נחשבות ל”סוד” של פטגוניה עבור מטיילים רבים. יש פחות עומס, המחירים מעט נמוכים יותר, ועדיין תנאי מזג אוויר סבירים. באוקטובר-נובמבר הנופים ירוקים במיוחד, עם פריחה של פרחי בר, ובמרץ-אפריל צבעי השלכת מרהיבים, בעיקר ביערות הנוטופאגוס. חסרונות הם מזג אוויר פחות יציב וימים קצרים יותר.

חורף (מאי-ספטמבר)

חורף פטגוני קשה, עם טמפרטורות שיכולות להגיע עד מינוס 10 ומטה, ושלג כבד על השבילים. רוב העסקים בעיירה סגורים, והטרקים הארוכים יותר דורשים ציוד וניסיון מקצועיים. עם זאת, הנוף מרהיב עם השלג, ולמי שבא מוכן, זוהי חוויה ייחודית ואינטימית. חלק מהמסלולים הקצרים יותר עדיין נגישים גם בחורף.

“ביקרתי באל צ’לטן פעמיים: פעם אחת באמצע ינואר, השיא של שיא העונה, ופעם שנייה בסוף מרץ,” משווה איתי. “בינואר היו המון אנשים בכל מקום, אבל במרץ הרגשנו שיש לנו את המקום כמעט לעצמנו. מזג האוויר היה קר יותר, אבל עדיין נעים להליכה, והצבעים של יער הנוטופאגוס בסתיו היו מדהימים. אם אתם גמישים עם התאריכים, אני ממליץ בחום על כתף העונה.”

בסופו של דבר, אל צ’לטן היא אחת הפנינים הגדולות של דרום אמריקה עבור חובבי טבע וטרקים. עם הכנה נכונה, ציוד מתאים וגישה גמישה, המקום מציע חוויה שקשה למצוא במקומות אחרים. הנופים העוצרי נשימה, האווירה הפראית והייחודית, ותחושת ההישג אחרי השלמת הטרקים – כל אלה הופכים את הביקור באל צ’לטן לחוויה שתישאר אתכם לכל החיים.

שאלות נפוצות על טרקים באל צ’לטן ארגנטינה